הראיתי לו את הטעות שעשו לי בקרן הפנסיה. ברגע הראשון הוא אמר כן, אבל.. זה מעט כסף, סכומים זעומים.
אחרי שהסברתי לו שמדובר במשהו כמו 1500-2500 שח והוא ראה שאני נחוש הוא אמר שיברר את העניין.
הוא לא ידע להסביר איך זה קרה, אבל הוא כן הסכים אתי שיש פה בעיה ששוה כסף.
אני גיליתי את הטעויות, אבל זה היה התפקיד שלו, מבחינתי.
הוא לא התנצל.
על הטעות בקרן ההשתלמות כתבתי באחד הפוסטים הקודמים.
על העמלות המופרזות שאני משלם בגללו, גם כתבתי.
הרבה טעויות קשורות אליו, לסוכן ביטוח/ יועץ כלכלי, ובכל זאת אני איתו. למה?
אני חושב שזה כמעין הרגשה שאולי אין לי ברירה. אולי המחשבה שאם אני אעזוב אותו אז אני לא אעשה החלטות נכונות, הוא לא יטפל לי נכון בביטוח וכד'.
אינני יודע מה להגיד בנוגע לזה, ההרגשה היא שאין לי ברירה.
ברור שיש לי ברירה, אבל בכל זאת הרגשה...
הוא פישל כל כך הרבה. לא לקח אחריות, ולמעשה זה ממשיך.
גם הוא עדיין לא בירר את העמלות הטובות יותר שאני יכול לקבל ממנו, הוא מחכה.
שזה סוג של זילזול בכסף שלי.
אני כותב את הפוסט הזה בשביל שיתבאר לי כמה שאין לי שום סיבה להיות איתו, כמה אני לא עוזב אותו בגלל שאני מפחד. זה בהחלט מצב מעניין. ששווה לראות אותו, אולי הראיה תגרום לשינוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה