מה אנחנו יכולים ללמוד על היחס שמקבלים ניצולי השואה

מידי שנה, ביום השואה, מתפרסמות כתבות על ניצולי השואה.
לרוב התסריט ידוע מראש:

• מתפרסמות כתבות כמה מצבם של ניצולי השואה גרוע
• ישנן כתבות בהם כותבים מבקשים סליחה מניצולי השואה. ראו למשל ynet 
• לאחר מכן, בתזמון מושלם, הממשלה מבטיחה יותר כסף לניצולי השואה (יפה עשה שר האוצר יאיר לפיד שהעביר את הכסף וגם הבטיח כסף לשנים הקרובות).

אין ספק שניצולי השואה שחיים בקרבנו זקוקים להרבה עזרה: מדובר על אנשים מבוגרים, שחוו חיים קשיים ביותר.

אין ספק שמגיע לניצולי השואה כספים מהמדינה - מדובר באנשים שתרמו את כספם למדינה (למשל באמצעות כספי השילומים), כאלה שהקימו את המדינה ואפשרו לה להתקיים. 

למעשה אני לא יכול לחשוב על אוכלוסיה אחרת במדינה שמגיע לה כל כך הרבה עזרה, והיא מקבלת כל כך מעט מהמדינה.

ופה אני יושב וחושב: אם ניצולי השואה, פלח אוכלוסיה שזקוק ושמגיע לו עזרה מהמדינה, לא מקבל עזרה ראויה, מה יקרה בעתיד?

מה יקרה בעתיד כשדור של בני 20-40 לא יוכלו לקנות דירות, כאלה שאין להם פנסיות ראויות... מה יקרה איתם? מי ידאג להם?

אם המדינה מתייחסת ככה למי שמגיע לו, איך היא תתיחס לאחרים?

התשובה שלי היא קשה. קשה רגשית, וקשה מעשית.
רגשית קשה לתאר את ההרגשה
אבל פירושה המעשי הוא אחד:  אנחנו, רובנו, צריכים לדאוג לכסף, לעתודות כספיות עבור עצמינו, אחרת אנחנו עלולים למצוא את עצמינו במקום קשה בעתיד. מקום שהמדינה לא תחלץ לעזרתנו.